זוזי! את לא עץ

אם אתה לא אוהב את המקום בו אתה נמצא, זוז – אתה לא עץ

האמת משפט קצת מעצבן... כלומר יש בזה משהו אבל האמת היא שככל שהשנים עוברות ואת מתבגרת את מגלה שיש לך יותר ויותר שורשים והרבה פחות כנפיים... שורשים שמקבעים אותך למקום בו את נמצאת פיזית - הבית שלי, המשפחה שלי, העבודה שלי, אבל גם קיבעון מחשבתי - הגדרות של זהות, אמונות ותפיסות על עצמי ועל החיים.

הצורך בתחושת בטחון, והרצון להיות חלק מהקהילה, מהשבט, מנתבים את רוב האנשים להקים משפחה, לעבוד בעבודה מסודרת, להיות אזרח שומר חוק ולחיות לפי כללי החברה המקובלים.

בבודהיזם מכנים אותנו "בעלי הבתים" כי בניגוד לנזירים שיכולים להתבודד במערה על קצה הר ולהתפתח רוחנית באין מפריע, כשאנחנו רוצים להתפתח ולהגיע למקום יותר מודע, יותר שקט ומקבל, אנחנו נאלצים לעשות את זה כשברקע יש בן זוג, ילדים, משפחה, חברים, בוס, קולגות, פקידי שומה, משכנתא ומנהל בנק...

תחברו את נתוני הפתיחה העגומים האלה ביחד עם הדיבור האופנתי והבלתי פוסק על מהו הייעוד שלך בעולם הזה, והשאיפה לחיים מלאי משמעות והגשמה עצמית, ותקבלו שילוב הרסני שהופך את הפער בין הרצוי למצוי לבלתי נסבל.

גם ככה האוטומט שלנו הוא לחוש חוסר שביעות רצון כללי. אנחנו כמעט אף פעם לא מרוצים מהמקום שלנו ותמיד חושבים שיש משהו טוב יותר מעבר לפינה. אם רק אחליף עבודה/ בן זוג/ דירה/ עיר/ ארץ/ פלאנטה... אז הכל יהיה מושלם.

לפעמים אנחנו מרגישות כלואות בתוך החיים האלה שלנו, חיים שאנחנו יצרנו במו ידינו במהלך השנים ואיכשהו סיבכנו את עצמנו בפלונטר רציני שעכשיו קשה להתיר אותו ולהתחיל מהתחלה.

נכון, אולי אלה לא החיים שדמיינת או קיווית להם בצעירותך אבל זה המצב הנתון, והשאלה היא איך בכל זאת את מתנהלת בתוך הפלונטר הזה ומה אפשר לעשות כדי לחיות איתו יותר בשלום ופחות בתחושת קורבנות ומיסכנות.

אז צעד ראשון זה לקחת אחריות. אלה החיים שלי, לטוב ולרע, אף אחד לא אשם במצב שלי, אני הגעתי עד הלום מתוך בחירות שעשיתי, דלתות שעברתי דרכן ואחרות שויתרתי עליהן, זה המשחק שלי מהתחלה ועד הסוף. (ונא לא לבלבל אחריות עם אשמה! אחריות מאפשרת למידה והפקת לקחים בעוד אשמה לא מקדמת אותי לשום מקום ורק מבזבזת אנרגיה על הלקאה עצמית. מיותר לחלוטין.)

דבר שני, זה לקחת צעד אחורה, לעשות זום-אאוט ולהסתכל על הבעיה בצורה הכי אובייקטיבית שאני יכולה: מה הבעיה? האם זו באמת בעיה? האם זו הבעיה האמיתית? אני בוחנת את עצמי בתוך הבעיה, מנסה להסתכל על עצמי מהצד – איך זה מרגיש? אם חברה שלי היתה באותו מצב מה הייתי חושבת או אומרת לה על המצב בו היא נמצאת?

בשלב השלישי, אני חושבת ובוחנת מה החלופות. נניח שאני עוזבת את העבודה הזאת.. נניח שאני עוזבת את בן הזוג.. נניח שאני עוברת דירה.. נניח ש... - מה יקרה? איך זה יראה? איך זה ירגיש? מה אני יכולה להרוויח ומה אני עלולה להפסיד?

הרעיון הוא לחקור את הנושא בצורה הכי נקיה ונייטרלית שאפשר. גם שיחה על הנושא עם אדם קרוב יכולה לתת עוד פרספקטיבה.

אז נניח שחקרת היטב והגעת למסקנה שאת מעדיפה להישאר במצב הנוכחי, באותה עבודה, עם בן הזוג, באותה דירה וכו' - מעכשיו בכל פעם שתרגישי כעס או מיאוס כלפי המצב תוכלי להזכיר לעצמך בעדינות שזו הבחירה שעשית ושכרגע זה הדבר שהכי נכון לך.

כשאת יודעת שזו בחירה שלך ולא כוח עליון, כשאת שלמה איתה במאה אחוז ולוקחת עליה אחריות אז המאבק הפנימי נפסק ומשהו בתוכך יכול להירגע.

אבל - אם עדיין אין לך שקט, ואת חשה אי נוחות ומאבק מול המציאות אולי זה סימן שהגיע הזמן לבחור מחדש ולזוז הלאה.

אחרי הכל את לא עץ...