הרהורים לשבוע חמישי של סגר

הרהור 1#

פעם לפני שנים היתה לי דלקת פרקים קלה, הרופאה רשמה לי תרופה, וכדרך אגב אמרה שאני צריכה לבדוק תקופתית את תפקודי הכבד ואת מצב העיניים... עשיתי חשבון מהיר והבנתי שכבד תקין ועיניים טובות יותר קריטיים לי להמשך החיים. ויתרתי על התרופה והלכתי לחפש פתרונות אחרים.

הרפואה המודרנית היא פלא גדול, עושה ניסים ומצילת חיים, אבל יש לה באג קטן, היא חסרה את הראייה ההוליסטית,

מבחינתה גוף האדם מחולק למחלקות – פנימית, אורתופדית, נוירולוגית, המטולוגית וכו' וכך היא נוטה להתמקד ולטפל רק באיבר אחד שהתקלקל, כשעל הדרך היא לא פעם הורסת כמה איברים אחרים, חיוניים יותר או פחות.

הרהרתי בזה בהקשר של הטיפול במשבר הקורונה, שבאופן מפתיע או לא, הוא אנלוגיה מדוייקת להשקפת העולם הזו.

הנה, רשמו לנו תרופה נגד הקורונה - סגר עד להודעה חדשה. והתרופה באמת יעילה, אין ויכוח, אבל הבעיה היא תופעות הלוואי שהיא גורמת, שהן איומות לטווח הקצר, ובלתי צפויות לטווח ארוך.

לכל תרופה שנמכרת לציבור מצורף דף עם אזהרות שימוש, ובמקרה של תופעות לוואי קשות יש הנחיה קבועה - להפסיק מיד את השימוש ולפנות לרופא המטפל.

מעניין מה בין הבאים נחשב לתופעות לוואי קשות של הסגר - - מיליון מובטלים ? - אלפי עסקים עצמאיים שקרסו או ייקרסו ? - עלייה של עשרות אחוזים בפונים לעזרה נפשית ? - עליה של מאות אחוזים באלימות בתוך המשפחה ? - אלפי חולים "רגילים" שחוששים להגיע לבתי החולים ולא מקבלים טיפול חיוני ? - מליון וחצי תלמידים שמפסידים חצי שנה של לימודים, כשגם ככה הם בפיגור קבוע אחרי ה OECD?

וכך, בזמן שעקומת הנדבקים משתטחת, עקומת תופעות הלוואי משתוללת למעלה באופן אקספוננציאלי קטסטרופלי.

האם תופעות הלווואי של הסגר כבר מספיק קשות כדי להפסיק עם התרופה האגרסיבית ולחפש תחליפים פחות הרסניים?

הרהור 2# :

פרופ' יהודה כרמלי, מנהל המרכז הארצי למניעת זיהומים במוסדות בריאות רפואיים במשרד הבריאות : "אם חולה נכנס עם סרטן ונפטר בתוך בית החולים מזיהום, בתעודת הפטירה יהיה כתוב כי סיבת המוות שלו היא סרטן ולא זיהום". (מתוך הכתבה "כמה ישראלים מתים ממחלות זיהומיות? לא ידוע וגם לא נדע" , כלכליסט 12.2.2020)

אה סליחה, אני רק שאלה – למה אדם חולה סרטן שנפטר מקורונה טוענים שסיבת המוות היא קורונה, והסרטן הופך ל"מחלת רקע קשה" ? האם זה גם מה שנכתב במסמכים כסיבת המוות? או שזה רק נספר בטבלאות של התקשורת כדי לשמר את מפלס החרדה הגבוה?

הרהור 3# :

ביבי ודובריו לא מפספסים הזדמנות להרים לציבור ולטפוח לו על השכם, על התנהגות מופתית, אחראית וממשומעת, ורק חסר שיחלקו לכולנו אות הוקרה על השתתפותנו במבצע קורונה.

הציבור מטומטם, כמאמר המשורר, ודברי החנופה האלה עובדים עליו, אבל גם לציבור יש קווים אדומים. ואם ימשיכו לעשות ממנו צחוק הוא בסוף יבין שזה לא גשם שמטפטף לו על הראש..

אם ימשיכו לשחרר בארץ חולים פוטנציאליים שנוחתים מניו יורק, אם המנהיגים ימשיכו להפר את ההנחיות של עצמם, אם מבקשים שנשמור על הקשישים שלנו בזמן שזונחים אותם למות, מסוגרים בינם לבין עצמם, במקום שנקרא למרבה האירוניה – דיור מוגן, אם יגידו שהמטרה היא 30 אלף בדיקות כשבפועל עושים 3000, ואם ימשיכו עם המנטרה שאין לימודים עד ספטמבר....

זה יהיה סוף משחק.

אם הציבור לא יראה שינוי והקלות בקרוב, הקרדיט הארוך שניתן להנהגה בכיבוד ההנחיות, ייגמר בדיוק כמו הקרדיט בחשבון הבנק של מיליון מפוטרים חדשים.